יום שני, 29 בנובמבר 2010

הטרדה מאיימת אינה ביטוי לגיטימי

בית המשפט דחה את טענותיהם של יהונתן קלינגר וחברו ערן ורד 

לפי פסק הדין: מדובר בניצול רעה של חופש הביטוי, הטרדה מאיימת אינה ביטוי לגיטימי: בית המשפט דוחה את טענותיהם של יהונתן קלינגר וחברו ערן ורד 
לאחר שניתחנו את פס"ד בתיק עו"ד לאה דורפמן נגד ערן ורד בו דחה בית המשפט את עמדתו של יהונתן קלינגר ואסר על ערן ורד להטריד את קציני בית המשפט והצוות המנהלי, לאחר שתירוציהם שיש לאפשר הטרדות לאור חופש הביטוי, לא התקבלו.
חופש הביטוי משתרע על כל צורות הביטוי; הוא כולל בחובו ביטוי של דעות מקובלות ודעות חריגות; הוא משתרע על דעות שאוהבים לשמוע ועל דעות מרגיזות וסוטות. חופש הביטוי הוא החופש להביע דעת – כדברי השופט ברנן – "ללא מעצורים, ללא איסתניסטיות ופתוח לרווחה" "בפרשת New York Times v. Sullivan, 376 U.S. 254 (1964)).
למרות העדר גבולות חופש הביטוי, במקרים חריגים, גם הלגיטימיות שנותן חופש הביטוי לשקר ולאמירת דברים שאינם אמת כאמור בבג"ץ 399/85 כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור, פ"ד מא(3) 255, 272), לא מאפשר התנהגויות לא חברתיות שמגיעות לכדי פגיעה רצינית וחמורה באינטרס הציבורי.
בפס"ד ה"ט 30520-09-10 עו"ד לאה דורפמן ואח' נגד ערן ורד, הטילה כבוד השופטת רונית אלט פינצ'וק, צו למניעת הטרדה מאיימת נגד ערן ורד, שחלק מדרכי התבטאויותיו פסולות על פי ההחלטה, 'אינן ראויות' ואף בוגדות בחופש הביטוי.
באותו הדיון, דחה בית המשפט את טענותיו של עו"ד יהונתן קלינגר וקבע שיש לתת צו נגד מרשו, שיאסור עליו לבצע חלק מפעולותיו, אותן נאסר עליו להמשיך לבצע.
בדיון המשותף בערעורים הפליליים בש"פ  5934/05 ובש"פ  6238/05 (מדינת ישראל נ' שי מלכה) הסביר כבוד הנשיא, השופט אהרון ברק, כי:
"לא כל ביטוי הנופל לגדר היקפו של חופש הביטוי זוכה להגנתה של המדינה. ענין לנו באיזון (אופקי או אנכי) בין ערכים ואינטרסים מתנגשים. במסגרת איזון זה ניתן למשל להגביל את חופש הביטוי אם הפגיעה של הביטוי באינטרס הציבורי היא קשה, רצינית וחמורה, וקיימת הסתברות קרובה לוודאות כי מתן חופש לביטוי יביא לאותה פגיעה בכלל או בפרט."
הנשיא דאז, כבוד השופט אהרון ברק הדגיש בפסק דינו, שרק במקרי קיצון חריגים, בהם קיימת הסתברות קרובה לוודאות שהניצול לרעה של חופש הביטוי יפגע באינטרס הציבורי, יוגבל חופש הביטוי בצו שיפוטי.

הטלת האיסורים על ידי בית המשפט, נגד דעותיו של יהונתן קלינגר וחברו המטרידן לימדו, כי אפילו בחופש שהנו ללא גבולות יש כאלו המוצאים את הדרך לנצלו לרעה ולבגוד במטרתו האמיתית של חופש הביטוי.

נזכיר שהערך העליון ממנו צמח חופש הביטוי הוא: "החופש של היחיד להגשים את עצמו; חופש הביטוי הוא החופש של היחיד (ראו: בג"ץ 399/85 כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור, פ"ד מא(3) 255, 272)."

בית המשפט באותו עניין עוד הסביר בקביעותיו על גבולות חופש הביטוי, כי: "חופש הביטוי וההפגנה ניתן בישראל לכל. הוא מהווה את "ציפור נפשה" של הדמוקרטיה (הנשיא ש' אגרנט בע"פ 255/68 מדינת ישראל נ' בן משה, פ"ד כב(2) 427, 435). יש לה "מקום של כבוד בהיכל זכויות היסוד של האדם" (בג"ץ 153/83 לוי נ' מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל, פ"ד לח(2) 393, 398)"

הכותב הנו עורך דין ממשרד נועם קוריס ושות, עורכי דין
האמור אינו מהווה יעוץ משפטי

 

יום שני, 22 בנובמבר 2010

בלה וינשטוק נגד מעריב

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א  5981/08
וערעור שכנגד
ע"א  7140/09
ע"א  8084/09
ע"א  8403/09

בפני: 
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין

כבוד השופט א' גרוניס

כבוד השופטת ע' ארבל

המערערת בע"א 5981/08 והמשיבה בערעור שכנגד, והמערערת בע"א 7140/09:


בלה וינשטוק


המערערים בע"א 8084/09:
1. מעריב – הוצאת מודיעין בע"מ

2. יעקב ארז

3. אלי קמיר

4. יוסי לוי

5. יעקב גלנטי


המערערת בע"א 8403/09:
הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח'
                                          

נ  ג  ד
                                                                                                    
המשיבים בע"א 5981/08 והמערערים בערעור שכנגד:

1. הוצאת עיתון הארץ בע"מ

2. עורך הארץ: חנוך מרמרי

3. אורי שטרית

4. שרון שדה

5. ראובן שפירא

6. ידיעות אחרונות בע"מ

7. עורך ידיעות אחרונות : אלון שלו

8. מודי קרייטמן

9. איתמר אייכנר

10. אורון מאירי

11. מעריב הוצאת מודיעין

12. יעקב ארז

13. אלי קמיר

14. יוסי לוי

15. יעקב גלנטי

16. גלובס פבלישר עיתונות 1983 בע"מ

17. חגי גולן

18. נתן רועי

19. עיתון ירושלים,ידיעות תקשורת בע"מ

20. עורך עיתון ירושלים, משה זיגדון

21. אבי סגל

22. אורי זגהר

23. רשות השידור,הטלוויזה הישראלית ,הערוץ הראשון

24. רפיק חלבי, עורך החדשות בטלויזיה

25. אורן נהרי

26. חברת החדשות הישראלית בע"מ

27. שלום קיטל ,עורך החדשות הערוץ השני

28. שרית מיכאלי


המשיבים בע"א 8084/09:
1. בלה וינשטוק

2. הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח'

3. ידיעות אחרונות בע"מ ואח'

4. גלובס פבלישר עיתונות 1983 בע"מ

5. עיתון ירושלים, ידיעות תקשורת ואח'

6. אורי זגהר

7. רשות השידור ואח'

8. חברת החדשות הישראליות בע"מ ואח'


המשיבים בע"א 8403/09:
1. בלה וינשטוק

2. ידיעות אחרונות בע"מ

3. אלון שלו

4. מודי קרייטמן

5. איתמר אייכנר

6. אורון מאירי

7. הוצאת מודיעין

8. יעקב ארז

9. אלי קמיר

10. יוסי לוי

11. יעקב גלנטי

12. גלובס פבלישר עיתונות 1983 בע"מ

13. חגי גולן

14. רועי נתן

15. אורי זגהר

16. רשות השידור

17. רפיק חלבי

18. אורן נהרי

19. חברת החדשות הישראלית בע"מ

20. שלום קיטל

21. שרית מיכאלי

27. שלום קיטל ,עורך החדשות הערוץ השני

28. שרית מיכאלי


המשיבים בע"א 7140/09:
1. הוצאת עיתון הארץ בע"מ

2. עורך הארץ: חנוך מרמרי

3. אורי שטרית

4. שרון שדה

5. ראובן שפירא

6. מעריב הוצאת מודיעין בע"מ

7. יעקב ארז

8. אלי קמיר

9. יוסי לוי

10. יעקב גלנטי

11. עיתון ירושלים, ידיעות תקשורת בע"מ

12. עורך עיתון ירושלים משה זיגדון

13. אבי סגל
                                   
ערעורים על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.5.08 בת.א. 1320/97 שניתן על-ידי כבוד השופטת צ' ברון
                                   
תאריך הישיבה:
י' בכסלו התשע"א      
(17.11.10)

בשם המערערת בע"א 5981/08, המשיבה בערעור שכנגד והמערערת בע"א 7140/09:



עו"ד יעקב קלדרון; עו"ד חנה קלדרון;
עו"ד אסף שיר


בשם המשיבים 10-1 ו21-19בע"א 5981/08, המערערים שכנגד:


עו"ד תמיר גליק; עו"ד עומר זיו-אשכר


בשם המשיבים 15-11 בע"א 5981/08:

עו"ד שני שביט


בשם המשיבים 18-16 בע"א 5981/08:

עו"ד יורם מושקט


בשם המשיב 22 בע"א 5981/08:

עו"ד יורם וסרצוג


בשם המשיבים 25-23 בע"א 5981/08:

עו"ד ברק בר שלום; עו"ד הדס סימן טוב

בשם המשיבים:
עו"ד ליבליך שלמה


פסק-דין


1.      הערעורים בתיקים שבפנינו נסבו על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי שניתן בשנת 2008 – 12 שנים לאחר שהוגשה התביעה מטעם המערערת, הגב' בלה ויינשטוק (להלן: המערערת), כנגד המשיבים – והמערערים מטעמם (להלן: המשיבים) – אמצעי תקשורת כתובים ואלקטרונים ואחרים. התביעה שהוגשה באה לבקש פיצויים בגין פרסומים אודות המערערת, בשל, כך על-פי התביעה שהוגשה, שהיה בהם פרסום לשון הרע.

         היום, מצויה ההתדיינות בישורת האחרונה, וסברנו כי המערערת – וכך גם המשיבים – זכאים לכך שהפרשה תבוא על סיומה; המשיבים – בשל המשאבים האדירים שנדרשו מהם במהלך ההתדיינות על פרסומים שראשיתם ברצון לדווח על אירוע משפטי שנראה אז כנושא אופי פלילי – משאבים שהשקעתם עלולה לעתים לשאת עימה אפקט מצנן הפועל על חופש הביטוי. המערערת, בשל כאבה הרב, שמובן לנו, על שהייתה מושא לדיווחים ופרסומים שבאו בעקבות מעצרה באנגליה – בהליך שנסתבר בדיעבד כמוטעה ואשר בסופו הושב לה כבודה.

2.      בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת צ' ברון) בפסק-דין יסודי, מפורט ובנוי היטב קיבלה מקצת מן התביעה ודחתה את כל חלקיה האחרים, לאחר שמצאה במקצת מן הפרסומים משום לשון הרע שאינו חוסה באחת ההגנות המנויות בחוק ולא מצאה עוולה ביתר הפרסומים. משנקבעה האחריות, נתקיים דיון בשאלת גובה הפיצויים ובית-המשפט חייב חלק מן המשיבים לשלם למערערת פיצויים בסכומים שונים. בהליך נוסף, במסגרת בקשה לתיקון טעות סופר, הוספו הפרשי הצמדה וריבית לפיצויים שנפסקו.

3.      הערעורים מופנים כנגד כל הקביעות האלה. המערערת מלינה על שלא נתקבלה התביעה במלואה, והמשיבים שחוייבו לפצותה מלינים על עצם הטלת האחריות בעניינם ועל גובה הפיצוי בו נתחייבו. בעניין זה האחרון הם טוענים כי בית-המשפט המחוזי לא היה מוסמך, במסגרת ההליך הנוסף, לשנות את סכומי הפיצויים ולו גם בדרך הוספת ריבית והצמדה, מה גם שבית-המשפט, לטענתם, אמד כבר את הסכומים המקוריים על-פי ערכם ביום פסק-הדין וממילא שערך אותם. המערערת סבורה כי הפיצויים שנפסקו לזכותה אינם נותנים ביטוי נאות לסבלה.

4.      כאמור, מבינים אנו לליבה של המערערת במיוחד לאור עברה ויושרתה כפי שתארו אותו אמצעי התקשורת המשיבים ("הסרגל של המשטרה"), אולם לא מצאנו עילה להתערב בסכומי הפיצויים שנפסקו – לכאן או לכאן. באותה מידה סברנו שאין מקום להתערב, כבקשת המשיבים, בהחלטת בית-המשפט המחוזי להגדיל את סכומי הפיצויים בדרך של הצמדה וריבית. עיקר טעמנו בעניין זה הוא שאין בשיעור הסכומים, כפי שנקבעו בסופו של דבר, כדי להצדיק התערבות לכאן או לכאן, גם כשמביאים בחשבון את השפעתו המזיקה של חיוב אמצעי תקשורת בפיצויים, במקרים מסויימים, מצד אחד, ואת עגמת הנפש והפגיעה במושא הפרסומים, מצד אחר.

         אשר לערעורים – מכאן ומכאן – באשר לעצם הטלת החבות בגין מקצת מן הפרסומים וההימנעות מלעשות כן ביחס לאחרים – גם כאן לא מצאנו עילה להתערב. הפרסומים רובם – אף כי לא כולם – באו בעקבות תלונה שהביאה למעצר המערערת באנגליה. תלונה שנסתיימה בלא כלום ובשחרורה המלא וללא סייג. דא עקא, שבמהלך המעצר ובעקבותיו נסקרו הדברים באמצעי התקשורת המשיבים כשהם מפרשים את הדברים כפי שנחזו על-ידי כתביהם דאז ובאותו זמן. בחוסר הדיוקים שנפלו בפרסומים, ושחלקם (לא כולם) נתגלו רק בדיעבד, לא מצא בית-המשפט משום התנהגות הגוררת חבות אם בשל תוכנם ואם בשל ההגנות שעמדו לזכותם של המפרסמים. לעומת זאת, בית-המשפט לא מצא הצדקה בפרסומים אחרים, במיוחד אלה שחזרו אחורה אל ארועים מעברה הרחוק של המערערת. בכל קביעותיו אלה לא מצאנו מקום להתערב. התוצאה היא שדין הערעורים כולם להידחות.

5.      מצאנו לראוי לציין את דבריו של בא-כוח חלק מן המשיבים בדבר האפשרות לפנות לאתרי האינטרנט השונים על-מנת שיסירו את אותם פרסומים שהיו אודות ההליך באנגליה ובדיעבד כבר אין מחלוקת שאין בהם מתום. הצעת המשיבים על האפשרות לעשות כן והצעתם לנסות ולפעול בכיוון הזה היא הצעה ברוכה.

         עתה, אנו בטוחים, תוכל המערערת להשליך אל מאחורי גווה את תלאות העבר והמשיבים ייהנו מהסרת נטל ההתדיינות הארוכה – ארוכה עד מאוד.

         אין צו להוצאות.

         ניתן היום, יא בכסלו התשע"א (18.11.2010).


המשנה-לנשיאה
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת