שר הפנים ישלם הוצאות משפט לאור הערה בדבר ספק יהדות

שר הפנים ישלם הוצאות משפט לאור הערה בדבר ספק יהדות

בית המשפט העליון קבע בימים אלו במסגרת בקשה לפסיקת הוצאות בעתירה שבמסגרתה התבקשו המשיבים שר הפנים, פקיד הרישום ורשות האוכלוסין, לרשום את נישואיה של העותרת 3 במרשם האוכלוסין; לרשום את סעיף הדת והלאום של העותרת 2 במרשם האוכלוסין; ולהסיר את ההערה בדבר קיומו של ספק ביהדותן של העותרות 3-1. 

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המיליון הראשון – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

ואלה בקצרה העובדות הצריכות לעניין: העותרות 1 ו-3 הן אחיות, רשומות במרשם האוכלוסין כיהודיות והן נישאו כדת משה וישראל על ידי הרבנות הראשית. על פי הנטען, לאחר שהעותרת 3 נישאה כדת משה וישראל, סירבה רשות האוכלוסין לשנות את מעמדה האישי ל"נשואה" בטענה כי קיים ספק באשר ליהדות אמה. בנוסף, העותרת 1 נתקלה בסירוב לרישום הלאום והדת בתעודת הלידה של בתה שנולדה, היא העותרת 2, בשל רישום הערה המטילה ספק ביהדותה.  

העותרות 1 ו-3 ומי מטעמן פנו לרשויות, הן בעל-פה והן בכתובים, פעמים רבות, בבקשה להסדיר את רישומן במרשם האוכלוסין (ראו, בין השאר, פניות מימים  11.9.2017, 25.9.2017 ו-16.10.2017, 22.10.2017, 29.10.2017, 7.11.2017, 13.11.2017 – נספחים י', י"א, י"ג, י"ד, ט"ו ו-ט"ז לעתירה). העותרות טענו כי הן והוריהן רשומים כיהודים שנים רבות, ולפיכך לא ברור מה מקור הסירוב לרישומן ומהיכן נובע אותו "ספק".

בתחילה, ביום 2.10.2017, נמסר מרשות האוכלוסין כי קיים ספק בנוגע ליהדותן של העותרות 1 ו-3 וכי עליהן להמציא "כל תיעוד" המוכיח את יהדותן (ראו נספח י"ב לעתירה). בהמשך, לאחר פניות נוספות מטעם העותרות 1 ו-3, ביום 14.11.2017 נמסר להן כי הן נדרשות לבצע "בירור יהדות" בבית הדין הרבני (ראו נספחים י"ח ו-י"ט לעתירה). בהמשך, הן אף פנו, בסיועה של העותרת 4, עמותת "עתים – יעוץ ומידע במעגל החיים היהודי", בבקשה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1988, לקבל את המידע הקיים ברשות האוכלוסין המטיל ספק ביהדותן. אולם, המידע שנמסר להן הכיל מסמכים סטנדרטיים בנוגע לרישום במרשם האוכלוסין. משפניותיהן לא נענו, הגישו העותרות, ביום 3.12.2017, ערר למנהל תחום מרשם ודרכונים בלשכת רשות האוכלוסין וההגירה (נספח כ"ג לעתירה). בתגובה לערר זה נמסר לעותרות כי לא ניתן לעדכן את מצבה המשפחתי של העותרת 3 משום שטרם נערך בירור אודות יהדותה על ידי בית הדין הרבני (נספח כ"ד לעתירה). משכך, הגישו העותרות, ביום 18.2.2018, את העתירה שבכותרת.

ביום 28.6.2018, לאחר שניתנו מספר הארכות מועד על ידי בית משפט זה, הודיעו המשיבים כי נישואיה של העותרת 3 נרשמו במרשם האוכלוסין וכי לאחר שנבחן מידע מסוים אודות סבתן של העותרות 1 ו-3 הוחלט גם לאפשר את רישום סעיף הדת והלאום של העותרת 2 כיהודייה במרשם האוכלוסין. ביום 18.7.2018, המשיבים הודיעו כי אף ההערה בדבר קיומו של ספק ביהדותן של העותרות הוסרה, ובכך למעשה ניתנו שלושת הסעדים המבוקשים במלואם. בעקבות זאת, ובהסכמת העותרות, נמחקה העתירה בפסק דין מיום 24.7.2018.

המשיבים מתנגדים לבקשת העותרות לפסיקות הוצאות. לטענתם, המידע הנדרש אודות סבתן של העותרות 1 ו-3 התקבל רק ביום 18.6.2018, היינו מספר חודשים לאחר הגשת העתירה, והוא זה אשר סלל את הדרך למתן הסעדים שהתבקשו ולא עצם הגשת העתירה.

לאחר שבית המשפט עיין בחומר שלפניו ובטענות הצדדים ולאחר שבחן את הבקשה על פי אמות המידה החלות בכגון דא (ראו: בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217 (1994)) באתי לכלל דעה כי יש לפסוק הוצאות לטובת העותרות.

קבע, כי אפילו אם המידע אודות סבתן של העותרות 1 ו-3 הוא אשר הביא לקבלת הסעדים המבוקשים בעתירה, המשיבים לא הסבירו מדוע המידע האמור לא התבקש על-ידיהם עוד טרם הגשת העתירה. כפי שפורט לעיל, העותרות פנו פעמים רבות למשיבים על-מנת להסדיר את מעמדן, והמענה לפניותיהן היה לקוני וללא פירוט המניח את הדעת. בכל תגובותיהם של המשיבים לפניותיהן הרבות של העותרות הם לא הסבירו מהו אותו מידע המטיל ספק ביהדותן ואיזה מידע קונקרטי עליהן להמציא כדי לשלול את הספק שהתעורר, והסתפקו בהפנייתן של העותרות לבית הדין הרבני. הלכה למעשה, הבירור הנדרש לטענת המשיבים נעשה רק לאחר הגשת העתירה, באופן המקים חזקה כי הגשתה הייתה מוצדקת וכי קיים קשר סיבתי בין הגשתה לבין קבלת הסעדים המבוקשים בה (ראו, למשל: בג"ץ 2908/06 איוונוב נ' שר הפנים, פיסקה 5 (21.4.2010)). כמו כן, בסופו של יום הסעדים ניתנו לעותרות אף מבלי שהן נאלצו לפנות לבית הדין הרבני, על כל ההוצאות הכרוכות בכך.

נוכח האמור לעיל, ובשים לב לכך שהעתירה הסתיימה מספר חודשים לאחר הגשתה, ללא צורך בקיום דיון או בהגשת כתבי בי-דין נוספים מהותיים וכן למהות ההליך והיקפו, הורה בית המשפט למשיבים לשלם לעותרות הוצאות בסך של 9,000 ש"ח.

  

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

האגודה לזכויות האזרח דורשת לעיין בעתירת ידיעות אחרונות בענייני הועדה לאנרגיה אטומית

האגודה לזכויות האזרח דורשת לעיין בעתירת ידיעות אחרונות בענייני הועדה לאנרגיה אטומית

כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו מבית המשפט העליון אישר לאחרונה (17.10.18) את הסכמתה החלקית של המדינה לאפשר לאגודה לזכויות האזרח לעיין בתיק בית המשפט בו מנכ"ל הועדה לאנרגיה אטומית וגורמים נוספים נדרשו כמשיבים בעתירתם של ד"ר רונן ברגמן, יוסי ממן, הוצאת הארץ וידיעות אחרונות.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו"ד נועם קוריס: מפעיל אתר אינטרנט? - ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

בקשת העיון בעתירה שהוגשה בבג"ץ  4081/07 בו המשיבים הנם בין היתר גם ראש המוסד, ראש השב"כ, מנכ"ל משרד ראש הממשלה ועוד גורמים נוספים אושרה כאמור לאחר שהמשיבים הודיעו כי אינם מתנגדים למתן רשות עיון של האגודה לזכויות האזרח.

הסכמת המשיבים ניתנה בכפוף לביצוע השחרה של מידע חסוי המופיע במסמך מסוים וכן בכפוף לכך שבשלב זה לא יימסר פרוטוקול הדיון (שכן הם טרם עיינו בו). למען שלמות התמונה ציין בית המשפט שמן המזכירות נמסר כי נערך בירור עם העותרים וכי הם הודיעו שאין בכוונתם להידרש לבקשת העיון.

באשר לסוגיית איסור הפרסום: על חלק מן ההחלטות השיפוטיות בהליך זה מופיעה הכותרת "איסור פרסום" ואילו על חלק אחר מן ההחלטות היא אינה מופיעה. המשיבים ציינו כי למיטב בדיקתם לא הוגשה בקשה לסווג הליך זה כ"איסור פרסום" ולא ניתנה החלטה על כך; וכי מכל מקום הם אינם מתנגדים להסרת איסור הפרסום, ככל שיש בכך צורך על מנת להיענות לבקשת העיון. גם בדיקה שנערכה על ידי גורמי בית המשפט לא העלתה שקיימת החלטה בדבר איסור פרסום של ההליך. ניתן להעריך, כי הכותרת המופיעה על גבי חלק מההחלטות נובעת מסיווג שניתן לתיק על ידי המזכירות בעת פתיחתו (מחמת הזהירות), ואשר לא שונה בהמשך הדרך. ודוק: עיון בהחלטות השיפוטיות עליהן מופיעה הכותרת האמורה מעלה בבירור כי הן אינן כוללות מידע רגיש. כך או כך, הכלל הוא כי איסור פרסום אין משמעו, בהכרח, איסור עיון שלא למטרת פרסום (בג"ץ 5699/07 יועז נ' היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה 4 (23.4.2009); רע"א 8521/09 בירן נ' הרמולין, פיסקה 3 (29.11.2012)), ובענייננו העיון אכן אינו מתבקש למטרת פרסום.

נוכח האמור לעיל, בג"צ נעתר לבקשת העיון בכל הנוגע לכתבי הטענות ולהחלטות בהליך, וזאת בכפוף להשחרה המתבקשת על ידי המשיבים. למען הזהירות והסדר הטוב, קיבל בימ"ש את הצעת המשיבים והורה כי העיון לא יתבצע במזכירות בית המשפט. במקום זאת, המשיבים ימסרו למבקשת העיון את החומרים המותרים לעיון, וזאת לאחר ביצוע ההשחרה כאמור. מסירת החומרים תיעשה עד ליום 28.10.2018.

באשר לפרוטוקול: בעתירה התקיים דיון אחד ביום 13.1.2010 ופרוטוקול הדיון מופיע, כמקובל, במערכת "ניהול תיקים". יודגש, כי מעיון בפרוטוקול לא עולה אינדיקציה כלשהי לכך שהדיון התקיים בדלתיים סגורות. בנסיבות אלה ונוכח עמדת המשיבים, בית המשפט קבע כי המזכירות תמסור למשיבים, ללא דיחוי, עותק של הפרוטוקול. המשיבים יבחנו את הפרוטוקול, וככל שאינם מתנגדים למסירתו יצרפו אותו לחומר הנמסר על ידם בהתאם לאמור לעיל. ככל שהמשיבים מתנגדים למסירת הפרוטוקול, יגישו על כך הודעה מנומקת עד ליום 28.10.2018 ותינתן החלטה משלימה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

עו"ד נועם קוריס – על סכסוכי גירושין, על כתובה ועל מחצית דירה

ל' ניסן התשע"ז 17:34 26.04.2017

נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עקבו אחרינו בבלוג עו"ד נועם קוריס ושות' הצטרפו אלינו בפייסבוק נועם קוריס עו"ד  

בשנת 1999, בתור סטודנטים למשפטים, למדנו בבית הספר למשפטים, שכשאר זוג יהודי רוצה להתגרש בישראל קיימת בעניינים מסויימים סמכות מקבילה לפי החוק, לבית הדין הרבני ולבית המשפט לענייני משפחה.

במילים אחרות, יוצא שאם כבר מחליטים להתגרש אז כדאי למהר ולהיות הראשון שפונה לערכאות, שכן הפנייה הראשונה היא זו שקובעת עם בית הדין הרבני ידון בסכסוך או בית המשפט לענייני משפחה.

הסמכויות המקבילות לכאורה הביאו למצב, שבו מהירה אצבע על ההדק, ולא פעם גם עורכי הדין עוד מאיצים בלקוח או הלקוחה למהר ולהתחיל בהליך הגירושין, בשביל להיות הראשון ולקבל יתרון.

אז הרבה זמן עבר מאז שסיימתי את בית הספר למשפטים והיום המצב שונה, בתי המשפט כמו גם בתי הדין הרבניים לא ממהרים ללכת שבי וכך למשל במקרים בהם אישה דורשת מחצית מהרכוש בבית משפט לענייני משפחה, יש להניח שבית הדין הרבני יקבע שהיא אינה זכאית עוד לכתובה.

עו"ד אלכסנדר כהן (עו"ד אלכס כהן) שעוסק במשפטי גירושין מספר לי, ששוב ושוב מגיעים אל משרדו גברים, אנשים שבורים, לאחר שעלתה תמונה בראשם, לפיה בגירושין האישה תקחח את מחצית הכסף ממכירת הדירה, וגם תדרוש ותקבל את פדיון דמי הכתובה, ובכך למעשה תיקח גם את חצי הדירה השני, שלהם.

עו"ד כהן מסביר, שמרוץ הסמכויות המוכר אומר, שהתביעה בין הצדדים, שהוגשה קודם לבית הדין הרבני- תתנהל בבית הדין הרבני, ואם קודם הוגשה לבית משפט לעניינ י משפחה תתנהל בו.

אם האישה תגיש את התביעה קודם לבית משפט לענייני משפחה, ענייני הרכוש יישמעו שם, ואחר כך האישה יכולה גם לתבוע את כתובה ברבנות. עם זאת האישה לא תקבל תשלום כפול, לפי פסק דין בבלי, כל שקל שהאישה מקבלת בחלוקת רכוש בבית משפט לענייני משפחה, יש להוריד מהכתובה. כך, שאם הכתובה היא למשל 555,555 שקלים, והצדדים מכרו דירה, ונשאר להם אחרי סילוק חובות 600,000 לכל אחד, יראו את הבעל כאילו כבר שילם את דמי הכתובה האמורה.

אבל יש להבדיל, בין תביעות למזונות ילדים, שגם אם רוצים לנהל ברבנות (בית הדין הרבני), האישה עלולה למשוך את הדיון בנושא אל בית המשפט לענייני משפחה, להבדיל מהדיון בסכסוכים על הרכוש.

לכן, לא צריך לפחד, כמו שאומרים השופטים, אי אפשר "לקבל גם וגם", ולכן מי שתבעה בבית משפט לענייני משפחה, לא תקבל את הכתובה בנוסף לתביעתה, ככל שמה שקיבלה בחלקת רכוש עולה על הכתובה.

עו"ד כהן מספר, שאחרי שהגברים מקבלים תמונה נכונה על המצב המשפטי שלהם, יכול המשפט להתנהל על מי מנוחות, ולמרות הסמכויות המקבילות בישראל, אישה לא יכלה לקחת מבעלה במסגרת גירושין, את מה שלא מגיע לה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

עו"ד נועם קוריס – כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

נעדר מעבודת השירות וירצה מאסר בפועל

נעדר מעבודת השירות וירצה מאסר בפועל

בית המשפט העליון דחה בימים אלו בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בנצרת מימים 5.8.2018 ו-7.9.2018 (כבוד השופט ח' סבאג, עת"א 19142-06-18), שלפיהן נמחקה עתירה שהגיש המבקש בנוגע להחלטת הממונה על עבודות שירות (להלן: הממונה) מיום 13.5.2018. בהחלטה זו הורה הממונה על הפסקה מינהלית של עבודות השירות שהושתו על המבקש, ועל ריצוי יתרת התקופה במאסר מאחורי סורג ובריח.

 ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס: מפעיל אתר אינטרנט? - ערוץ 7

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף. ביום 24.9.2017 אישר בית המשפט המחוזי בנצרת הסדר טיעון שאליו הגיעו הצדדים, וגזר את עונשו של המבקש לשני חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות. כן הוטלו על המבקש מגבלות נוספות בכל הנוגע להחזקת רישיון נהיגה (כבוד השופט ב' קנדל פת, פ"ל 2651-07-17). 

המבקש החל לבצע את עבודות השירות ביום 26.11.2017, ואולם ביום    8.4.2018 הוא זומן לשימוע בפני מפקד מחוז צפון בשירות בתי הסוהר, טרם הפסקה מנהלית של עבודות השירות. לדברי משיב 1, שירות בתי הסוהר (להלן: המשיב), סמוך לאחר מועד תחילת ריצוי עבודות השירות הרבה המבקש להיעדר מהעבודה, לא פעם ללא אישור מתאים ואף מבלי להודיע על כך כנדרש; ועוד נטען כי בהמשך הפסיק המבקש לענות לשיחות טלפון מהמפקח שמונה לו, וביום 22.3.2018 חדל להתייצב לעבודות השירות כליל. המבקש אף לא התייצב לשימוע שנקבע לו, הגם שידע על המועד שנקבע, ומשכך ביום 10.5.2018 נערך לו שימוע בהעדרו. בהמשך לאמור, ביום 13.5.2018 הורה הממונה על הפסקת עבודות השירות וכי המבקש יתייצב לריצוי יתרת עונשו במאסר למשך 23 ימים (להלן: החלטת הממונה).

המבקש מיאן להשלים עם החלטת הממונה והגיש עתירה לביטולה. ביום 5.8.2018 התקיים דיון בעתירה בבית המשפט המחוזי בנצרת, שבמהלכו היה העותר מיוצג על ידי עורך דין מטעם הסנגוריה הציבורית. מהפרוטוקול עולה כי בתום הדיון, ולאחר ששמע את הערות בית המשפט, ביקש המבקש לחזור בו מן העתירה וכן כי ייקבע שיחל את ריצוי עונש המאסר רק ביום 2.10.2018. בהתאם לאמור הורה בית המשפט על מחיקת העתירה, וקבע כי המבקש יתייצב לריצוי מאסרו במועד שהתבקש על ידו. חרף האמור, בחלוף חודש (ביום 5.9.2018) הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי "בקשה לעיכוב ביצוע/ועיון חוזר" – שבמסגרתה טען לנזקים כבדים שעלולים להיגרם לו ולמשפחתו כתוצאה מכניסתו למאסר, וכי בית המשפט יבחן פעם נוספת את החלטת הממונה. בקשה זו נדחתה ביום 7.9.2018, תוך שנקבע בהחלטה כי "לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, חזר בו העותר מעתירתו והיא נמחקה. אין מקום לקיים דיון נוסף, כבקשת העותר. הבקשה נמחקת."

בקשת רשות הערעור שלפניי נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 5.8.2018, שבו הורה על מחיקת העתירה לבקשתו של המבקש עצמו; וכן על החלטת בית המשפט מיום 7.9.2018 – שבמסגרתה נדחתה בקשתו של המבקש לעיון חוזר בפסק הדין. כן עותר המבקש לעיכוב ביצוע עונש המאסר עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור.

בבקשת רשות הערעור חוזר המבקש על טענותיו לפני בית המשפט המחוזי בדבר הנזקים שייגרמו לו כתוצאה מכניסתו למאסר. לדברי המבקש הוא המפרנס היחידי של משפחתו, שבה שישה ילדים, ורעייתו סובלת מנכות; המשפחה אף נתונה על פי הנטען בקשיים כלכליים ניכרים, ונגד המבקש מתנהלים לדבריו הליכי הוצאה לפועל בגין חובות בהיקף ניכר. עוד נטען, כי המבקש שגה כאשר שעה לעצת עורך דינו והסכים למחיקת העתירה – שכן באותה עת לא הביא בחשבון כי כניסתו למעצר תוביל לאובדן מקום העבודה שלו ומקור פרנסתה של המשפחה כולה. לבסוף טוען המבקש כי גרסת המשיב בדבר האופן שבו ביצע את עבודות השירות היא שקרית, וכן כי נבצר ממנו להגיע לשימוע שאליו זומן מפני שהיה מאושפז באותה עת בבית חולים. 

בית המשפט העליון קבע, שדין הבקשה לרשות ערעור להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

למבקש ניתן יומו לפני בית המשפט המחוזי. טענותיו הוגשו על ידי עורך דין מטעמו בכתב ואף נשמעו בעל פה במסגרת הדיון שהתקיים בנוכחות הצדדים ובאי כוחם, שאז פנה אף המבקש עצמו לבית המשפט והשמיע את גרסתו מפיו. לאחר כל הדברים הללו, ומששמע את הערות בית המשפט, הגיע המבקש לכלל מסקנה כי ייטב לו למשוך את העתירה, וזאת כאשר הוא מיוצג כאמור על ידי עורך דין; ומשכך הורה בית המשפט על מחיקת העתירה כמבוקש. בהינתן האמור, לא נפל פגם כלשהו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 7.9.2018 שבה נקבע כי אין מקום לערוך דיון נוסף בעניינו של העותר. לא ניתן לערוך "מקצה שיפורים" בעתירה, גם אם המבקש שגה לדבריו בשיקול הדעת שהפעיל שעה שהחליט לבקש את מחיקת העתירה.

אין באמור כדי להקל ראש בקשיים שטומן בחובו עונש המאסר מבחינתו של המבקש, כפי שפורטו בבקשת רשות הערעור. עם זאת, "בית משפט זה חזר והדגיש, כי יש לראות ריצוי עונש מאסר על דרך של עבודות שירות כפריבילגיה לה זוכה המורשע בדין, ובבסיסה של פריבילגיה זו עומדת תכלית שיקומית. ואולם, קיומה של זכות זו מותנית בעמידתו של הלה בציפיות הנלוות לביצוע עבודות השירות. מקום בו לא יעמוד המורשע בדין בציפיות אלו, ולא יבצע את עבודות השירות כראוי, תישלל ממנו פריבילגיה זו, ויתרת עונשו תרוצה במאסר מאחורי סורג ובריח". (רעב 7868/12 אפנג'ר נ' בית המשפט המחוזי בנצרת, פסקה 9 (10.11.2013); רעב 8430/09 אברג'יל נ' מדינת ישראל(3.1.2010)). בענייננו, המבקש לא ביצע את עבודות השירות כראוי, נעדר מהן ללא אישור ומבלי להודיע, וחרף מספר הזדמנויות שניתנו לו – לא שינה את דרכיו. המבקש הגדיל לעשות ולא התייצב לשימוע שנערך לו בנדון; ויוער בעניין זה כי המבקש לא הציג כל אישור רפואי לתמיכה בטענתו שלפיה היה נתון באותה עת באשפוז בבית חולים. בנסיבות אלה ברי כי לא נפל פגם בהחלטת הממונה בדבר הפסקת עבודות השירות.

כידוע, בקשות רשות ערעור על החלטות בעתירות אסירים יתקבלו רק במקרים חריגים שבהם עולה מן הבקשה שאלה משפטית עקרונית או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 5116/16 מכתבי נ' שרות בתי הסוהר (21.11.2016)). במקרה דנן בקשת רשות הערעור מכוונת נגד החלטתו של הגורם המוסמך בשירות בתי הסוהר להורות על הפסקה מינהלית של עבודות השירות. חרף טענותיו של המבקש, עתירתו אינה מגלה סוגיה עקרונית כלשהי המצדיקה עריכתו של דיון ב"גלגול שלישי", והבקשה תחומה באופן מובהק לנסיבותיו הפרטניות; וגם מטעם זה יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

למה לא לישראלים ? הזכויות שגוגל מונעת בצורה מפלה מישראלים

למה לא לישראלים ? הזכויות שגוגל מונעת בצורה מפלה מישראלים

מסתבר שאם אתה ישראלי, אתה לא באמת חייב לעשות שום דבר בשביל שיהיה כתוב נגדך באינטרנט ועוד בלי שתוכל למחוק את זה. בכל מה שקשור לשמו של אדם באינטרנט, נראה שגוגל עדיין לא הפנימה את הצורך בשיווין בין בני האדם אזרחי המדינות השונות, כאשר מניעת זכויות גולשים בישראל על פני כאלו באירופה, נראית לגוגל 2018 מדיניות בינלאומית סבירה.

בוקר אחד אתה קם ומגלה שבאינטרנט פורסם שנעצרת בפלילים, מסתבר שכל אזרח ישראלי עלול להתעורר בוקר אחד ולמצוא את עצמו, או יותר נכון למצוא את שמו ואת המידע המופיע לגביו בפני כל אדם שמחפש את שמו במנוע של ענקית החיפוש גוגל, עמוס בכותרות וכתבות מאתרי החדשות המובילים- בדבר מעשים פליליים הנקשרים לשמו.

במטה גוגל ישראל, בינתיים עדיין לא אומצה גישת הזכות להישכח המוקנית לכל אזרח אירופאי, כך שלהבדיל מאירופה, שם זכאי כל אזרח לפנות בפנייה קלה מהירה ודיגיטלית אל גוגל ולבקש שיוסר ממנוע החיפוש מידע לא רלבנטי לגביו, הרי שבגוגל ישראל של 2018 זהו לא המצב.

לכל אזרח אירופאי שחפץ בכך, מאפשרת גוגל לפנות אליה גם און ליין ולבקש את הסרת המידע הקשור אל שמו, באם מידע זה אינו רלבנטי עוד. זכות זו של כל אדם המכובדת על ידי גוגל באירופה נמנעת על ידי גוגל מאזרחי ישראל ומדינות נוספות, בצורה מפלה.

כתבתי למשל על האבסורד בין החקיקה הנוקשה לגבי התיישנות פשעים והימנעות ממסירת מידע על פשעים ברשויות, לעומת העדר כל התיישנות על פשעים באינטרנט ומניעת הזכות להישכח דווקא מאזרחי ישראל

במספר מקרים בישראל התקבלו תוצאות אבסורדיות לפיהן אזרחים ישראלים רבים, במקרים רבים גם עורכי דין או בעלי מקצועות נוספים, מוצאים את עצמם מול תוצאות חיפוש בעייתיות בהקשת שמם בגוגל, במבוי סתום ובמצב מעוות ומעוות על עולמם, שיש להניח שבעבור אזרח אירופאי – הייתה גוגל פותרת את העניין, ביעילות מיריבת.

עו"ד נועם קויס

עו"ד עמי סביר למשל, ייצג את לשכת עורכי הדין בהליכים משמעתיים שניהלה נגד עו"ד בשם יורם ליאונלו ארביב. האחרון הורשע בחמש פרשיות שונות בבית הדין למשמעת של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב ופסק הדין פורסם באתר המפיץ פסקי דין בשם - COURT.ORG.IL.

מתביעה שהגיש עו"ד עמי סביר בין היתר נגד גוגל עולה, שחיפוש במנוע החיפוש בגוגל אחר המילים "עמי סביר" או "עמי סביר עו"ד" מביא בדף תוצאות החיפוש את הכותרת: " הינו עו"ד אשר הורשע בחמש פרשיות שונות", כאשר תוכן הפרסום הינו מטעה וממנו עולה, כביכול, כי למרות שרק ייצג בתיק ועוד את הצד השני, עדיין נראה בתוצאות החיפוש כאילו הוא זה שהורשע בחמש פרשיות שונות בבית הדין למשמעת של לשכת עורכי הדין, תוכן זה מהווה דברי לשון הרע כלפיו ומהווה פגיעה בשמו הטוב ובמוניטין שלו כעורך דין.

אילו עו"ד סביר היה אזרח אירופאי, אני רק מניח, שגוגל הייתה מתקנת את תוצאת החיפוש או מסלקת את התוצאה לחלוטין לפי ערכי החיפוש המדוברים, למשל בשל הזכות להישכח עליה מקפידה גוגל באירופה, אך לא בישראל.

בישראל כאמור סירבה גוגל להסיר את התוצאות כנגד עו"ד סביר, גם לאחר דיון בבית המשפט.

עו"ד אחר אשר מצא את עצמו במאבק ממושך ויקר נגד אתרי חדשות מובילים ונגד גוגל הנו עו"ד יונתן מילר, אשר כל חטאו היה שאדם אחר, מבוגר ממנו בהרבה ושכבר אינו עורך דין, קרוי בשם זהה לשלו.

בשנת 2005 הורשע עורך דין בעל שם זהה לשמו של עו"ד יונתן מילר ב-7 עבירות של גניבה בידי מורשה, נגזר עליו עונש מאסר בפועל וקנס כספי, ונשללה חברותו בלשכת עורכי הדין בסיקור שנעשה בעיתון דה מרקר אומנם ניתן המידע שעו"ד שהורשע הינו עו"ד בן 62 דאז, אך ביתר אתרי החדשות המובילים, ובעיקר בעמוד התוצאות של מנוע החיפוש של גוגל- לא ניתן שום תנאי מזהה, שיוכל להפריד מעו"ד יונתן מילר הצעיר את הכותרות הפליליות, שדבקו בשם המשותף לשלו ולשל זה המבוגר.

בשנת 2014 או בסמוך לכך, גילה הצעיר, כי מבין הקישורים הראשונים שמתקבלים בביצוע חיפוש של צירוף המילים 'עו"ד יונתן מילר' בגוגל, ישנם קישורים לכתבות שהתפרסמו באתריהן של אתרי החדשות החזקים בישראל, המתארות את הליכי המשפט שהתנהלו נגד עוה"ד המורשע. בכיתוב על גבי קישורים אלה, שהוא למעשה ביטוי לכותרות הכתבות כפי שהן מופיעות באתרי החדשות, נכתב בין היתר כך: "46 חודשי מאסר בפועל לעו"ד יונתן מילר שגנב 2 מיליון שקל מכספי…" (כותרת הידיעה באתר הארץ)); "עו"ד ישראלי שנחשד בהונאה הוסגר מדרא"פ" (כותרת הידיעה באתר YNET;(( "הוארך מעצרו של עו"ד יונתן מילר שהוסגר לארץ ע"י שלטונות…" (כותרת הידיעה באתר News1 .

עו"ד מילר פנה בדואר ובדוא"ל, וביקש להסיר את הכתבות מהאתרים ומגוגל, מכיוון שקישור שמו למעשים פליליים פוגע בשמו הטוב ובפרנסתו. כאשר תשובת אתרי החדשות הייתה כי: "מטעמים עקרוניים ובשל החשיבות של שלמות הארכיון" אין בדעת הארץ ו-YNET להסיר את הכתבות.

גם גוגל סירבה לבקשה ולא הסכימה לסייע.

עם זאת, 3 אתרי החדשות הציעו לעו"ד מילר להוסיף הערה בגוף הכתבה, אשר תבהיר לקוראים כי האמור בפרסום אינו מכוון אליו. גוגל ציינה בתשובתה כי התוכן אינו מצוי בשליטתה.

הטענה העיקרית הייתה כי אתרי החדשות נושאים כלפיו באחריות מכוח חוק איסור לשון הרע, שכן גולש סביר המחפש מידע על אודותיו ברשת האינטרנט עלול להסיק כי הכתבות מכוונות אליו, וזאת נוכח העובדה שמאז שלילת חברותו של עוה"ד המורשע בלשכת עורכי הדין, המערער הוא עוה"ד היחיד בישראל הנושא את השם יונתן מילר.

בישראל 2018, עדיין אתרי חדשות חזקים עושים שימוש בעורכי דין חזקים, ומסרבים כמעט בכל מחיר וגם לאחר פניות לבתי המשפט להסיר עבור האזרח הקטן כתבות מהאינטרנט, אם בית המשפט לא יורה להם כך בצו מפורש. בישראל 2018, גוגל עדיין מפלה ולא נותנת לאזרחי ישראל זכויות על שמם שלהם ובהקלקה ידידותית מהירה ושיוויונית כמו שאולי היינו מצפים מגוגל- כמו אולי אזרחי אירופה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

עו"ד נועם קוריס כותב על כשרות משפטית

עו"ד נועם קוריס בוגר תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'

נושא זה עוסק בצדדים לקשר החוזי: האם אדם שגורם נזק הוא כשיר להיתבע בגין הנזק שנגרם. בניגוד לענפי המשפט הסמוכים, דיני החוזים מבוססים על הסכמה וזה היסוד שמאפיין אותו מהם.

הקשר בין כשרות משפטית ל- חוזים:

• החוק יתערב וישלול את כשרותו של מי בעיני החוק יש ספק שרצונו הוא - רצון אמיתי והסכמתו היא - הסכמה אמיתית, ולכן יטיל החוק מגבלות על קטינים, חולי נפש וכו'…
• אם אנו מסיקים שנשללה כשרותו המשפטית של אחד הצדדים לחוזה - זו סיבה להפרת חוזה.

מי יכול להיות צד לחוזה?

בני אדם = אישיות משפטית טבעית רק בני אדם ותאגידים הם צד לחוזה

תאגידים = אישיות משפטית מלאכותית

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות עוסק בכשרות משפטית של בני אדם ולא של תאגידים. בחוק הכשרות המשפטית נראה שסעיפים 1 ו- 2 מדברים על אותו דבר, אך המחוקק לא כותבב דברים מיותרים ולכן סעיף 1 - כשרות משפטית רחבה = כשרות משפטית לזכויות או חובות,, כשרות המוענקת לבני אדם. סעיף 2 - כשרות משפטית מצומצמת = כשרות לפעולה משפטית -- פעולה משפטית היא הדרך בה אנו רוכשים זכות או מתחייבים בחיוב. כריתת חוזה היא הפעולהה המשפטית המובהקת ביותר.

עו"ד נועם קוריס

כשרות משפטית של תאגידים:

בתאגידים שני סוגי הכשרות יבואו יחד. לדוגמא - סעיף 22 לפקודת החברות: "מיום מסויים החברה היא תאגיד כשר לכל זכות וחובה ופעולה משפטית"

סעיף1   סעיף 2

תאגיד - הצורך במוסד משפטי זה נולד בד בבד עם תהליך המהפכה התעשייתית. הרעיון של חברה, היה ביסודו - ריכוז הון ומשאבים: קבוצת אנשים, שלכל אחד יש מה לתרום התחברה יחדד ויצרה חברה בע"מ = תאגיד. זהו כלי חשוב מאוד לכלכלה.

מאפייני חברה:

1. אישיותה המשפטית של חברה נפרדת לחלוטין מאישיותם המשפטית של בעלי המניות שלה (לכל אדם בחברה אישיות משפטית נפרדת ולחברה אישיות משפטית נפרדת).
2. כאשר אדם הופך לבעל מניות בחברה, אי אפשר להבחין בין נכסי האדם לנכסי החברה.

תיאוריות שונות לגבי השאלה - כיצד מסבירים את העובדה שלתאגיד יש אישיות משפטית וכשרות משפטית?

מהי כשרותם המשפטית של התאגידים? - יש כמה כללים שנכונים לגבי כל התאגידים:

1. תאגיד חייב לפעול באמצעות אורגנים שפועלים בשמו (כמו מנכ"ל וכו'…) לדוגמא - כאשר חברה באה לחתום על חוזה, חשוב לברר במסגרת הכשרות המשפטית, שמי שחותם הוא אורגן מוסמך של החברה.
2. ישנן מגבלות מסויימות שאינן מתאימות לתאגיד מעצם היותו תאגיד, אישיות מלאכותית, למשל - תאגיד לא יכול להתקשר בחוזה נישואין.
3. היקף הכשרות המשפטית - יכול להיות שלתאגיד תינתן כשרות משפטית לעניינים מסויימים ולא לעניינים אחרים. בעבר הייתה לכך משמעות רבה יותר היות וחברה שחרגה ממטרותיה - פעולתה לא הייתה תקפה, אך החברות החכימו יותר והגדירו את כל המטרות האפשריות בחברה.
4. לתאגיד אין כלל מרכזי ואין הנחה כללית שיש לו כשרות, אלא יש לבדוק לגבי כל תאגיד ותאגיד את הכשרות המשפטית שיש לו.

ניתן לחלק את התאגידים ל- 3 סוגים:

1. תאגידים פרטיים - חברה בע"מ, שותפות, עמותה וכו'… תאגיד פרטי מוסדר בחוק: חברה -בפקודת החברות, שותפות - בפקודת השותפויות. החוק אינו מקים את התאגידים אלא קבוצת בני אדם שהחליטו לעמוד בתנאי אותו חוק ולהקים חברה. התנאים ליצירת התאגיד מצויים בחוק.
2. תאגידים סטטוטוריים - המועצה לשיווק הפרי, מועצת הלול וכו'… תאגיד סטטוטורי מוקם ע"י החוק. חוק האפוטרופוס הכללי מקים תאגיד סטטוטורי בשם האפוטרופוס הכללי, לכל חוק יש אתת הכשרות המשפטית של התאגיד, בחוק כתוב מי מקים את התאגיד, מי יהיה חבר בו וכו'…. זהוו תאגיד מכוח החוק וכאשר מבטלים חוק יבוטל גם התאגיד הסטטוטורי.
3. תאגידים שמקורם בחוק והקמתם בהחלטה מנהלית - עירייה, מועצה מקומית, איגוד ערים לכבאות וכו'…. תנאי ההקמה של תאגיד זה מופיעים בחוק: פקודת העיריות קובעת - מה זוו עירייה, מהי כשרותה וכו'… אך היא לא מקימה אותה, אלא הפקודה נותנת לשר הפנים אתת הסמכות להקמת העירייה והוא מכריז לאחר החלטה מנהלית על הקמתה.

דוגמאות לתאגידים:

• נציגות הבית המשותף (וועד הבית) - עפ"י חוק המקרקעין תשכ"ט - סעיף 69 - זהו תאגיד.
• וועדה מקומית לתכנון ובניה - חוק תיכנון ובנייה. בכל החוק לא מוזכרת המילה תאגיד ולכן זה יצר אי בהירות היות ואנשים נוטים להתבלבל בין וועדה מקומית ל- רשות מקומית. פתרון הבעיה נמצא בע"א עיריית בני ברק והוועדה המקומית לתיכנון ובנייה נ' רוטברד לאחר דיון ארוךך וממצה במהות התאגיד. לכל אורך החוק פזורים סעיפים המקזים לוועדה כוחות וסמכויות שאיןן ספק שהם מעידים על כשרות משפטית בפן השלטוני - כלומר זוהי רשות שלטונית, ובפן הפרטי - כלומר היא אינה קשורה לעירייה.
• האפוטרופוס הכללי - חוק האפוטרופוס הכללי מגדיר את התאגיד המשפטי. זהו התאגיד היחיד בארץ, שמורכב מאדם אחד שהוא בעל שני כובעים: א. הוא יכול לעשות פעולות כאדם פרטיי בכשרות הפרטית שלו. ב. הוא יכול להתקשר כתאגיד בחוזה במסגרת האפוטרופוס הכללי.
• חברה בייסוד - אין לה כשרות משפטית היות ומועד כשרותה חל מהיום בו נרשמה אצל רשם החברות. בפ"ד מנהל מס שבח מקרקעין נ' קופטש - נשאלה השאלה: האם יכולה להיותת לחברה בתהליך ייסוד (שעדיין לא נרשמה) איזושהי כשרות משפטית? ביהמ"ש לא שלל אתת האפשרות, אך אמר שאם כן הכשרות תהיה מאוד מוגבלת ומצומצמת לצרכים מסויימים כמו - ענייני מיסוי, לאותם עניינים שהיא שמה לה כמטרות לייסוד החברה, ובתנאי שבסופו של דבר החברה קמה.
• מפלגה - תאגיד פרטי.

סעיף 3 לפקודת החברות קובע כמה אנשים רשאים לייסד חברה ומהן הדרישות להקמת תאגיד. בחברה יש מסמכים שנקראים - תזכיר החברה ותקנון החברה (או תקנות החברה). סעיף 22 קובע שרק מהיום שהחברה נרשמת כתאגיד בתעודת הרישום אצל רשם החברות, היא בעלתת כשרות משפטית. פירוק החברה הוא אך ורק כשמוחקים אותה מרשם החברות. כדי לדעת מהי הכשרות המשפטית של חברה - לא מספיק לבדוק אצל רשם החברות אלא יש לראות בתוך החברה.

סעיף 1 לפקודת השותפויות קובע ששותפות היא "חבר בני אדם שהתקשרו בקשרי שותפות". קשרי שותפות = קבוצת אנשים שהתאגדו יחד לצורך עשיית עסקים, אך לא התאגדו בחברה.. סעיף 4קובע - שותפות שהוקמה לעסק - חייבת ברישום תוך חודש מהיום שהחלה, אך יש לה כשרות משפטית גם אם לא נרשמה.

רישום קונסטיטוטיבי (מהותי) - חברה. הרישום יוצר את הכשרות ובלעדיו אין כשרות.

רישום דקלרטיבי (הצהרתי) - שותפות. הרישום לא יוצר את הכשרות וגם בלעדיו יש כשרות.

כשרות משפטית של בני אדם:

כשרות זו מוסדרת ב"חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסית תשכ"ב 1926"

סעיף 1 עוסק בכשרות הרחבה - כשרות לזכויות וחובות. במשפט הישראלי כשרות זו מופיעה אצל כל אדם וללא הגבלה, במהלך כל חייו. אדם חי = מגמר לידתו. אדם מת = כאשר הוא נירשםם כמת במירשם האוכלוסין. יוצאים מן הכלל הם: בחוק הירושה - לעובר יש כשרות להיות יורש אםם המוריש נפטר בזמן היותו עובר, בפקודת הנזיקין - סעיף 78 קובע כשרות של ילד או עובר,, לתבוע את מי שבמעשה עוולה גרם למותו של מי שעתיד היה להיות מפרנסו של אותו עוברר (אביו).

סעיף 2 עוסק בכשרות המצומצמת לפעולות משפטיות, כולל כריתת חוזה, כל אדם כשר לפעולות  משפטיות אלא אם נשללה כשרותו בחוק או בפ"ד ולא בשום דרך אחרת.

סעיפים 4-7 קובעים מגבלות וסייגים על כשרותם של קטינים, בסעיף 8 מנויות ההגבלות האחרות של אדם בקשר לכשרות והם: חולי נפש או לקויים בשכלם. סעיף 9 אומר שברגע שנדע אתת התנאים להגבלות ביחס לקטינים, ממילא נדע אותם ביחס לפסולי דין שהוכרזו כך ע"י ביהמ"ש.. מה ההבדל בין הגבלת כשרות ל- שלילת כשרות?

VOID - בטל מעיקרו, חסר כל תוקף מלכתחילה. VOIDABLE  - ניתן לבטלו מכאן ולהבא.

שלילת כשרות = מי שכשרותו המשפטית נשללה, כל פעולה משפטית שהוא עושה היא - VOID.

הגבלת כשרות = מי שכשרותו הוגבלה, כל פעולה משפטית שהוא עושה, ניתנת לביטול בתנאיי החוק.

החוק שולל או מגביל את הכשרות המשפטית של פסולי דין כדי להגן עליהם ועל האינטרסים שלהם וזאת משום שבסיס דיני החוזים הוא יסוד ההסכמה שבאה מתוך הבנה וביחס לפסולי דין וקטינים, אנו מניחים שאין להם הבנה מספקת על טיב ההתקשרות החוזית. הגנה זו מוצדקת כל עוד שיקול הדעת שהופעל הוא שיקול דעת של קטין או פסול דין שעבר דרך מסננת של אדם בגיר. סעיף 3: קטין = אדם שלא מלאו לו 18. בגיר אדם מעל גיל 18.

על מרבית החוזים שנעשים ע"י קטינים יש הגבלת כשרות ולא שלילת כשרות ולכן על רוב המקרים חלים סעיפים 4 ו- 5 שקובעים את הכלל - "לגבי קטינים קובע ביהמ"ש הגבלת כשרות"..  כאשר קטין כורת חוזה, הוא בד"כ תקף. לכלל זה יש חריגים לשני הכיוונים:

6. ישנם סוגים של התקשרויות חוזיות שביחס אליהם יש לקטינים ולפסולי דין כשרות (כמעט) מלאה כלומר - חוזה כזה שקטין עושה דינו - תקף ולא ניתן לביטול מטעמי כשרות. חריג זה מוסדר בסעיף 6.
7. חוזים בהם יש שלילת כשרות כלומר - אין להם תוקף בכלל. חריג זה מוסדר בסעיפים 6 א' ו- 7.

סעיף 4 - "פעולה משפטית של קטין טעונה הסכמת נציגו"

החוזה תקף                                הסכמה גיל 18                           כריתת חוזה    גיל 0    

ההסכמה היא של האפוטרופוס אבל גם אם אין הסכמה - החוזה תקף! אז למה צריך הסכמה? ההסכמה בסעיפים 4, 5 לא באה לתת תוקף לחוזה, אלא לשריין אותו מפני ביטול, ז"א - חוזהה שנעשה עם הסכמה הוא תקף ולא נותן תוקף לביטול וחוזה שנעשה בלי הסכמה הוא תקף ונותןן תוקף לביטול. סעיף 4 ממשיך - "ההסכמה יכולה להינתן מראש או למפרע לפעולה מסויימת אוו לסוג מסויים של פעולות" - בפ"ד מלכה נ' חלב - נאמר שההורים נתנו את הסכמתם לסוג זה שלל פעולות קנייה ומכירה = התעסקות בכרטיסי מפעל הפיס. אם כן - ההסכמה יכולה להיות אוו ספציפית או לסוג מסויים של פעולות, אך לא לכל הפעולות היות והסכמה כזו היא חסרת משמעות. "יכול נציגו שלקטין לבטל הסכמתו לפעולה" - מדובר על ביטול הסכמה ולא על ביטול חוזה. בכל חוזה כזה יש את נקודת הזמן של כריתת החוזה ואת נקודת ביצוע החוזה.

בבג"ץ כנן נ' שר הביטחון - הביע השופט חיים כהן את דעתו ואמר שכריתת חוזה זו פעולה משפטית נפרדת וביצוע החוזה זו פעולה משפטית נפרדת, והוא מבחין בין 222 מצבים:

1. קטין כורת חוזה, הוריו נתנו הסכמה מראש ומועד ביצוע החוזה הוא בתוך תקופת הקטינות. הסכמת ההורים היא לשתי הפעולות המשפטיות. מה קורה אם נכרת החוזה ורוצים לבטלו? השופט חיים כהן אומר שזה אפשרי היות וכל עוד לא בוצע החוזה אפשר לבטלו. ז"א - יש חוזה תקף ומחייב שלכאורה אי אפשר לבטלו אבל ההורים חוזרים בהם לגבי ההסכמה לביצוע ואז - אם זה בתקופת הקטינות, אז הקטין לא מחוייב לבצע את החוזה. ההורים לעומת זאת מפירים חוזה בכך שהם גורמים להפרת החוזה ע"י הקטין = "גרם הפרת חוזה"

 18      ביצוע כריתת  הסכמה 0  שתי פעולות משפטיות נפרדות

2. ביצוע החוזה אמור להתרחש אחרי שהקטין כבר בגיר. כאן המצב שונה היות ואין ספק שהחוזה תקף ולא ניתן לביטול כי ההורים לא ביטלו את הסכמתם לחוזה, ואז דינו של בגיר זה - לקיים את החוזה.

רוב שופטי בימ"ש עליון לא מקבלים ניתוח זה והם סבורים שהפעולה המשפטית של כריתת חוזה כוללת ממילא את הביצוע ולכן היכולת לבטל את ההסכמה קיימת עד לכריתת החוזה.

סעיף 5 (1) דן בשאלה באיזה תנאים ניתן לבטל חוזה שנעשה מבלי הסכמת הנציג, שהרי אמרנו שסעיפים 4, 5 מלמדים שחוזה שנעשה ללא הסכמת הקטין הוא תקף אך ניתן לביטול. סעיף 5  קובע שהחוזה ניתן לביטול בשני תנאים:

1. לא הייתה הסכמה (אם הנציג נתן הסכמה - החוזה משוריין בפני ביטול) ואם הנציג נתן הסכמה אז הוא ביטל אותה לפני כריתת החוזה.
2. ביטול נעשה תוך חודש מהיום בו נודע לנציג על כריתת החוזה, עבר חודש והוא לא ביטל - הוא לא יכול לבטל יותר, החוזה תקף.

סעיף 5 (2) אומר שאם במהלך כל תקופת הקטינות לא נודע להורים על החוזה ולכן לא הייתה מצידם הסכמה (שזה תנאי מקדמי) אז לקטין, ביום שהוא הופך לבגיר - יש חודש לבטל אתת החוזה, היות ומהיום שהקטין הופך לבגיר, להורים אין כבר זכות הכרעה. שתיקה במשך חודש שווה הסכמה כי היא משריינת בפני ביטול.

סעיפים 4 ו- 5 קובעים את הכלל שהוא - "לגבי קטינים קובע ביהמ"ש הגבלת כשרות". לכלל זה יש שני חריגים משני כיוונים: I סעיף 6 - ישנם סוגים של התקשרויות חוזיות שביחס אליהם ישש להקטינים ולפסולי דין כשרות כמעט מלאה וחוזה כזה שקטין או פסול דין עושה - תקף ולא ניתןן לביטול. II סעיפים 6 (א) ו- 7 - מקרים של שלילת כשרות.

סעיף 6 א' - "פעולות בטלות" - סוג זה מדבר על רכישת נכס באשראי, בלי אישור ההורים אין תוקף לעסקה - יש כאן שלילת כשרות גם אם לכאורה נראה שיש כאן כשרות מלאה כי קטין רגילל לשלם במזומן, אך בגלל שזה באשראי גובר סעיף 6 א' על סעיפים 6 ו- 5. סעיף זה לא מסתפק בעסקת רכישת נכס באשראי אלא ממשיך ומציין עוד סוגים של עיסקאות כמו - שכירות נכס וכו'… והסיבה לכך היא שעסקאות אלה עלולות לשמש כהסוואה לעסקאות מכר בתשלומים. דוגמא - מכירת שעון לקטין ב- 1000 ש"ח וב- 10 תשלומים של 100 ש"ח - זו עסקת אשראי שה- 1,000 ש"ח כוללים בתוכה את האשראי שנגבה מהקטין. אם החוק היה מדבר על איסור רכישת נכס באשראי, אפשר היה להשכיר לקטין את השעון לתקופה של  10 חודשים, דמי השכירות היו  100 ש"ח לחודש ובסוף התקופה הוא יכול היה לקנות את השעון תמורת 1 שקל (סעיף זה הוסף עקב זעקה שהגיעה אל הכנסת כאשר סוכני מכירות שעברו מבית לבית, מכרו דברים שונים לקטינים שהתפתו לחתום על עסקאות האשראי האלה).

[נער רוצה לקנות אופניים ב- 600 ש"ח - אם הוא משלם במזומן - העסקה תקפה ואינה ניתנת לביטול, אבל במקרה שלאבא של חברו יש חנות למכירת אופניים והוא עושה לו הנחה ומוריד לו 200 ש"ח ואף מחלק לו את זה ל- 4 תשלומים של 100 – האם זה תקף? - לא, העסקה אינה תקפה ולכן יש אבסורד בעניין ואולי היה מקום להכניס בסעיף "רק במקרים של אשראי שכולל בתוכו ריבית".]

ההבדל בין שלילת הכשרות שבסעיף 6 א' לבין זו שבסעיף 7 הוא שבסעיף 6 א' על מנת שלעסקה יהיה תוקף, צריך אישור או הסכמה של הנציג בעוד שבסעיף 7 צריך אישור מביהמ"ש.

סעיף 20 (2) - "פעולה שתוקפה תלוי ברישום בפנקס המתנהל עפ"י החוק" - ישנם פינקסים רבים המתנהלים עפ"י חוק כמו - "מכירת אונייה" - בפנקס רישום כלי שייט, "מכירת מטוס" -- בפנקס רישום כלי טייס, אך לא כל רישום בפנקס הוא רישום שתוקף העסקה תלוי בו, אמנם ישנם מקרים שללא הרישום בפנקס, הבעלות לא יכולה לעבור גם אם הצדדים רוצים בזה מאוד, אך יש מקרים שגם בלי רישום בפנקס - הבעלות יכולה לעבור. הרישום הראשון נקרא - רישום מהותי == עסקה שתוקפה תלוי ברישום בפנקס שמתנהל עפ"י החוק, ויש רישום הצהרתי = גם כאן ישש פנקס שמתנהל עפ"י חוק, אך גם אם לא רשמנו בפנקס את העברת הבעלות, הבעלות תעבור.. הדוגמא המובהקת ביותר לרישום מהותי זה - הטאבו. סעיף 7 לחוק המקרקעין - "עסקהה במקרקעין טעונה רישום, העסקה נגמרת ברישום…". אם כן סעיף 20 (2) מדבר על רישוםם מהותי. כאשר קטין עושה עסקה בה הרישום מהותי, נראה כי מדובר בעסקה רצינית הן מבחינת היקפה הכלכלי והן מבחינת המורכבות שלה ומכאן שהיא גם מורכבת מדי מכדי שקטין יוכל לבצע אותה מבלי אישור מביהמ"ש. רוב פסקי הדין שעוסקים בנושא, בקשר לקטינים - מדברים על עסקאות במקרקעין.

בפ"ד שרף נ' אבער קנתה הגב' שרף דירה מקבלן ולאחר כמה חודשים מכרה אותה למשפ' אבער.השופט חיים כהן אמר שההורים אינם רואים בעיה ברכישת דירה ע"י קטינה כשלא ניתן אישור מביהמ"ש, אך באשר למכירת הדירה, הם ניתלו במזל קטינותה של ביתם כדי לנסות להתחמק מהחוזה.

הגב' שרף כרתה חוזה עם משפ' אבער - למכירת דירה, בזמן שהגב' שרף הייתה קטינה. משפחתה של שרף רצתה להתנער מן העסקה והיא הודיעה למשפ' אבער כי אי אפשר לקיים את החוזה כי הוא לא חוקי. הקונים רצו להפוך את החוזה לחוקי ופנו לביהמ"ש שייתן אישור לחוזה. בעוד הבקשה עומדת, הפכה גב' שרף לבגירה ואז בעצם כבר לא צריך את אישור ביהמ"ש ולכן שינו הקונים את תביעתם וביקשו מביהמ"ש שיכיר בחוזה כתקף ומחייב את משפ' שרף לקיים את עסקת המכר. דעת המיעוט - השופט חיים כהן סותר את ההלכה שנקבעה בדיון נוסף בהרכב שלל 5 שופטים בפ"ד נחיל נ' לוי שגם שם היה בדעת מיעוט. הוא מנמק את דעתו בשני נימוקים:

1. אם ההורים התקשרו ללא אישור ביהמ"ש, זוהי התקשרות ללא סמכות ולכן מכוח סעיף 5 (2)  אפשר לבטל את החוזה.
2. כריתת חוזה היא פעולה משפטית וביצוע החוזה הוא פעולה משפטית והשאלה היא איזה פעולה משפטית - תוקפה מחייב רישום בפנקס המקרקעין? הביצוע = העברת הבעלות הוא שמחייב את אישור ביהמ"ש וכריתת החוזה = תוקפו אינו מחייב רישום בפנקס, ולכן כריתת החוזה אינה טעונה אישור בימ"ש אלא הסכמת ההורים ובמקרה הזה הייתה הסכמה כך שהחוזה הוא תקף ואינו ניתן לביטול. בשלב הביצוע, כפי שנאמר, צריך את אישור ביהמ"ש אך במקרה זה הביצוע מיועד להתקיים לאחר גיל הבגירות ולכן אין צורך באישור ביהמ"ש וברגע שהקטין מגיע לגיל הבגירות כשהוא כפוף לחוזה, החוזה תקף, מחייב ויש לקיימו.

מבחינת לשון החוק, דעתו של חיים כהן מתיישבת מצויין כי באמת החוק מדבר על עסקה שתוקפה תלוי ברישום ועפ"י סעיפים 6,7 לחוק המקרקעין, רק פעולה משפטית זו, תוקפה תלוי ברישום ולא כריתת החוזה. יתרון נוסף, אומר חיים כהן, הוא שבמציאות זה באמת מה שקורה: קודם הקטין קובע את החוזה בהסכמת ההורים ורק אח"כ פונים לביהמ"ש לאישורו, בעצם כריתת החוזה טעונה הסכמת ההורים ורק אח"כ פונים לביהמ"ש על מנת לקבל את אישור הביצוע.

דעת הרוב אינה מסכימה עם גישה זו, היא רואה את מכלול הפעולות - כפעולה משפטית אחת שתוקפה תלוי ברישום בפנקס המתנהל עפ"י חוק. "סוף מעשה במחשבה תחילה". השופט ברקמפנה לדברים שאמר אנגלרד: "ההגיון העסקי תומך במסקנת הרוב, כי מה הועלנו לקטין אם פטרנו אותו מאכיפת ההסכם, אך חייבנו אותו בתשלום פיצויים", כלומר - לפי חיים כהן החוזה מחייב ואם צריך לבצעו בלי אישור ביהמ"ש, עדיין זו הפרת חוזה אז האם נשלים עם זה שלא נחייב אותו במסירת הקרקע אך נחייבו במתן פיצויים - אין בכך הגיון כלכלי. ממשיך ברק ואומר - כאשר יפנו לבימ"ש בבקשת אישור, עפ"י חיים כהן החוזה תקף, האם זה הגיוני שביהמ"ש לא יאשר חוזה שהוא כבר תקף, אין בזה כל הגיון, ולכן גם אם זה לא בדיוק תואם את לשון החוק, כל מכלול פעולות שיביא בסופו של דבר לרישום בפנקס, שמתחיל כבר בכריתת חוזה - טעון אישור ביהמ"ש. דעת הרוב יוצרת בעיה שגם השופט ברק וגם השופט שמגר מנסים להתמודד איתהה והיא - מה דינו של חוזה בתקופה שבין הכריתה ועד לאישור כי הרי בתקופה זו הוא לא תקף.. אפשרות אחת היא שאין לזה כל משמעות עד לאישור ביהמ"ש - זו אינה אפשרות מוצלחת כי כל צד יכול לחזור בו עד אישור בימ"ש. השופט ברק מציע אפשרות שנייה - ייתכן שמדובר בהצעהה מצד אבער ואת הקיבול יהיה אפשר לעשות רק אחרי אישור ביהמ"ש. זוהי אינה הצעה פשוטהה שכן היא מובילה לחיובים נספחים כמו - ההורים צריכים להתחייב, באיזושהי התחייבות נספחת שאינה חלק מהחוזה העיקרי, להביא את העניין בפני ביהמ"ש ולא לחזור בהם מההתחייבות הזאת. מאידך גם הצד השני צריך להתחייב שלא לחזור בו תוך פרק זמן סביר, וזאת כדי לתת לביהמ"ש את הזמן לתת את האישור. במקרה שלנו - אם פרק הזמן הסביר כבר חלף אז אבער יכול לחזור בו מהצעתו והקטינה שהפכה לבגירה, אין צורך באישור והיא תוכל לבצע את הקיבול והחוזה יהיה תקף, ולכן בגלל שהקטינה לא מעוניינת בחוזה, היא לא ביצעה את הקיבול ואז אין חוזה. השופט שמגר מנסה דרך אחרת ואומר שאולי בפרק זמן זה יש איזושהי הצהרת כוונות שלל  הצדדים.

מסויימות

צורת החוזה

אירועון

פתרון

מו"מ לכריתת חוזה – תום לב

תוכן החוזה

תום לב בביצוע - סעיף 39

שערוך חוזים בתוך התקופה החוזית

חוזה לא חוקי (חוזה פסול)

חוזה על תנאי

הפרה צפויה

עו"ד נועם קוריס – על כסף קל וכלכלת הספאם

עו"ד נועם קוריס –  על כסף קל וכלכלת הספאם

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'

עו"ד, לאתר משרד נועם קוריס ושות', עורכי דין נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק

שאלו אותי על יזמות בתחום המשפט ועל הפיכת חסרון ובעיה לעסקים אל יתרון והכנסה, זה הזכיר לי לדוגמא שבדצמבר 2008 נכנס חוק הספאם לתוקפו לאחר דיונים ממושכים והליכי חקיקה ארוכים, שהחלו אי שם בשנת 2005 ולאחר שמבלי הסדרה בחוק, בתי המשפט לא באמת רצו להתערב בתופעה.

אחרי שהסתיימה חקיקת החוק בנושא עלה שנהיה לנו חוק פשוט יחסית, אם שולחים לאדם פרסומת לא רצויה מבלי לעמוד בתנאי ההסדרה- האדם שקיבל את הודעת הפרסומת זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק- של עד 1,000 שח לכל הודעה.

אחרי שנכנס החוק, כתבתי עליו כמה מאמרים ובמקביל הצעתי לכמה מלקוחותיי הקבועים, לטפל להם בבעיית הספאם. הרעיון היה פשוט, יש חברה שמעסיקה 200 עובדים ולכל עובד יש מחשב ומייל של החברה  ולחלק מעובדי החברה יש גם ניידים של החברה. בממוצע מגיע ספאם או שניים לכל אי מייל בכל יום.

כל עובד מבזבז איזה חצי דקה ביום על מחיקת הספאמים מתיבת הדואר הנכנס שלו, כפול 200 עובדי החברה, זה אומר כמעט שעתיים בכל יום מבזבזת החברה על הספאם, ומנגד החברה יכולה לתבוע עד 200,000 ₪ ביום, רק בגין בזבוז הזמן הנובע מדואר הזבל שהיא מקבלת.

די מדהים, כי תוך בערך 3 חודשים אחרי שהתחלתי לעבוד עם מספר לקוחות על כל הודעות הספאם שקיבלו, כבר הצטברו אצלי בערך 10,000 תיקי ספאם נפרדים, שמגיע בהם פיצוי של עד 1,000 ₪ לכל הודעה. מדהים!

בכל מקרה, היום המצב כבר אפילו יותר ברור, כאשר בתי המשפט כבר הורגלו במימוש החוק ופוסקים מדי יום ביומו גם את הסכום המקסימאלי לכל הודעת דואר זבל.

אפשר גם לדרוש פיצוי גבוה יותר שיכול להגיע לסכומים ממש משמעותיים, עד סכום הפיצוי במכפלת מספר מקבלי ההודעה, במסגרת חוק תובענות ייצוגיות שהוחל גם הוא בנושא.

פשוט נכון ? ועל הדרך גם מנקה את תופעת הזבל מתיבות הדואר הנכנס שלנו ומהסמסים המציקים שרבים מאיתנו מקבלים.

עו"ד נועם קוריס

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב על הסרה מגוגל והתיישנות ברשת

עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

עו"ד נועם קוריס - כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

תגיות:

עו"ד נועם קוריס, ספאם, בית משפט, כסף קל