יום שני, 11 ביולי 2016

עו"ד נועם קוריס - בגצ 1074/93 היועמ"ש ואח' נגד בית הדין הארצי לעבודה

       בגצ 1074/93 היועמ"ש ואח' נגד בית הדין הארצי לעבודה

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס בבלוגר      
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז         
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona
עו"ד נועם קוריס  בפייסבוק

      העותרת 2 פועלת על-פי רישיון שניתן לה בחוק הבזק, תשמ"ב-1982, והיא בגדר "שירות ציבורי" כמשמעותו בחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז- .1957מכוח חוק הבזק הוענקה לעותרת 2בלעדיות בשטחי פעולה שונים, ואותה ביקשה הממשלה לצמצם על-ידי קיום תחרות בנושאים שונים בתחום שירותי הבזק. המשיבים 2- 4התנגדו לשינויים המוצעים, בטענה כי ביטול הבלעדיות יפגע בתנאי עבודתם של עובדי העותרת ויביא לפיטורי רבים מהם. בעקבות כך פתחו המשיבים 4בעיצומים באישור הוועדה המרכזת של המשיבה .2

העותרת 2פנתה אל בית הדין האזורי לעבודה בבקשה לצו זמני וקבוע להפסקת העיצומים, ובקשתה נענתה. בית הדין האזורי לעבודה פסק כי שביתת העובדים היא בלתי לגיטימית, מאחר שהעילה לה אינה יכולה להיות נושא להסכם קיבוצי. עוד קבע, כי השביתה היא "בלתי מוגנת" כמפורט בחוק יישוב סכסוכי עבודה. ערעור שהגישה המשיבה 2נתקבל על-ידי המשיב 1, והצו האוסר על קיום השביתה בוטל. המשיב 1השיב בשלילה לשאלה אם מדובר ב"שביתה פוליטית" ופסק, כי לא כל שביתה שאינה נגד המעביד, אלא נגד הממשלה כריבון, היא "שביתה פוליטית". כפועל יוצא מכך, השביתה שנקטו העובדים אינה "שביתה בלתי מוגנת". מכאן העתירה.

לטענת העותרים, יש בהלכה שיצאה מאת המשיב 1משום חשש להשתרשות טעות משפטית וקביעת נורמות שאינן רצויות בסוגיה חשובה, שהיא מאושיות משפט העבודה. עוד טענו, כי שביתה המכוונת כנגד הריבון להשגת יעדים פוליטיים, כשהמעביד הוא בדרך כלל צד שלישי, כונתה "שביתה פוליטית" ונתפסה כשביתה אסורה.

המשיבים טענו, בין היתר, טענות מקדמיות, שלפיהן אין לעותר 1סמכות לתקוף את פסק-דינו של המשיב 1בבג"צ. עוד נטען, כי העתירה מעלה לדיון שאלה אקדמית, שכן בינתיים שבו המשיבים 4לעבודתם והסכסוך בא על פתרונו.

בית המשפט הגבוה לצדק פסק:
א. (1) סעיף 30(א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, כלשונומעניק לעותר 1סמכות להתערב בהליכים לפני בית הדין לעבודה, ובכך עניינו. אולם מכלל ה"הן" אין לשמוע "לאו", לאמור, אין לומר כי אין לעותר 1סמכות לתקוף את החלטת המשיב 1בבג"צ ( 495א-ד).
(2) משהיה העותר 1לבעל דין בפני המשיב 1, קנה לעצמו מעמד גם לפני הערכאה הדיונית וגם לפני הערכאה בעלת סמכות הביקורת ( 495ד).
(3) ראוי שהעותר 1, כמייצג האינטרס הציבורי, יעתור לפני בג"צ במקרים שבהם הוא סבור כי אחת מרשויות השלטון שגתה בעניין שאותו הוא רואה כבעל חשיבות ציבורית מן המדרגה הראשונה ( 495ה).
ב. (1) (בעקבות בג"צ 73/85 [7] ) בג"צ אינו דן בשאלות שאינן אקטואליותואין הוא נותן חוות-דעת אקדמית גרידא בשאלות בעלות עניין תיאורטי, אך כלל זה אינו חל מקום שטבעו של האירוע, שעליו סבה העתירה, הוא כזה שהכרעה שיפוטית בו עשויה לבוא לאחר שהאירוע התרחש, אך תוך קיום הסתברות סבירה שאירועים דומים יתרחשו בעתיד ( 496ב-ג).
(2) בנסיבות דנן, הן בשל הנגיעה הישירה בשאלות אשר בלב לבו של המבנה החוקתי ומשפט העבודה הישראלי והן בשל הספק כי אכן סכסוך זה ושכמותו הם נחלת העבר בלבד, מן הנכון הוא להיכנס בעובי הקורה של השאלה נושא העתירה ( 496ד).
ג. (1) (אליבא דשופט ד' לוין): בעידן שבו מודרכות החקיקה והפסיקה על-פי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – ערכיו ועקרונותיו החוקתיים – דומה כי "השביתה" אשר הוחזקה כנמנית עם חירויות היסוד שאינן כתובות עלי ספר, חוסה מעתה תחת כנפיו של ערך "כבוד האדם" המעוגן בחוק יסוד זה ( 497א-ב).
(2) כאשר בתי המשפט נדרשים לקבוע אילו פעולות מחאה הננקטות על-ידי העובדים במאבקם תחסינה תחת כנפי ה"שביתה" המוגנת, הם נזקקים להגדרתה של "שביתה", על פניה וגווניה המשתנים ( 497ב-ג).
ד. (1) יש מקום להבחנה בין שלוש שביתות שונות במהותן, במשמעותן ובתוצאה המשפטית המחייבת לגבי כל אחת מהן. השביתה האחת היא זו המוגדרת כשביתה כלכלית, שעניינה שביתה המכוונת דרך כלל כנגד המעביד המבקש לפגוע בזכויות העובדים או המסרב לשפר תנאי עבודתם, שביתה שאפשר שתהיה מכוונת גם כנגד הריבון כשזה פועל במעמדו כמעביד. שביתה כזו מקובלת כשביתה לגיטימית ( 500ה-ו).
(2) השביתה השנייה היא השביתה הפוליטית הטהורה, המכוונת כנגד הריבון לא במעמדו כמעביד, אלא כמי שמופקד על קביעת מדיניות כלכלית כוללת שאינה מקובלת על ציבור עובדים, הסובר כי מדיניות כזו תצר צעדיהם ותפגע ביכולתם להתמודד עם קביעת זכויותיהם כעובדים. זוהי שביתה הנחשבת לא לגיטימית, באשר היא מבקשת לערער את סמכותו של הריבון לקבוע מדיניות כלכלית בראייה רחבה של טובת הציבור ( 500ז- 501א).
(3) השביתה השלישית היא השביתה ה"מעין פוליטית", הנמצאת בתווך. מדובר באותם מקרים שבהם שובתים העובדים בנושא שאינו קשור ישירות לתנאי עבודתם במובן הצר אך משפיע עליהם באופן ישיר. כך, כאשר יצביע מבחן "המטרה העיקרית" על קיום השפעה ישירה על זכויות העובדים, גם אם שובתים הם כנגד הריבון, יתייצב משפט העבודה ויכתיר את שביתתם כ"מעין-פוליטית", אשר תזכה את העובדים בזכות לשבות שביתת מחאה קצרה בלבד ( 501ב-ג).
ה. (אליבא דשופט מ' חשין): חירות השביתה ומעמדה הם נעלים כמעלתו של חוק. יחד עם זאת, אין לומר כדבר המובן מאליו כי חירות השביתה נגזרת היא – כמו מעצמה – מ"כבוד האדם" שבחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וכי מעלתה כיום היא מעלת זכות חוקתית ( 507א-ב).
ו. (אליבא דשופט מ' חשין): (1) צורכי החברה ודרכי הנהגתה של המדינה המודרנית­בין ביחסי המדינה והפרט בה, בין ביחסי הפרטים בינם לבין עצמם – מציגים מערכי חברה וכלכלה שאינם דוחסים עצמם בדפוסי משפט של עבר: מודלים ששימשו בעבר להכרעה בסכסוכי משפט אין הם בני יישום כמות שהם ( 505ב-ג).
(2) אין בכוחה של הקלסיפיקציה המסורתית – ל"שביתה כלכלית" ול"שביתה פוליטית" – כדי לספק פתרונות ראויים למערכי חברה וכלכלה שהחיים והתפתחות המשפט במדינה המודרנית מציגים. נראה כי בתי המשפט והעוסקים במדעי החברה מצויים בשלב של מעבר, ממודל של עבר למודל של הווה. מכאן הווריאציות השונות המודעות למודלים חדשים ( 506ב-ד).
(3) בנסיבות דנן, שביתתם של המשיבים 4חרגה אל מעבר למסגרתה של שביתה שראוי להכיר בה כשביתה לגיטימית. שביתה מעין זו יש בה כדי לפגוע אנושות בתשתיתה של חברה דמוקרטית, היא מצמיחה ערכי יסוד במוסר חברתי ומכלה נורמות של חיים יחדיו ( 506ו-ז).
ז. (1) סיווגה הנכון של השביתה דנן, על-פי יעדיה ורקעה, הוא לכל היותר שביתה
"מעין פוליטית", המצדיקה אך ורק הפגנת מחאה היכולה למצוא ביטוי בשביתה הפגנתית קצרת מועד ( 502ד).
(2) בנסיבות דנן, לולא ציפיותיהם של המשיבים 4לבלעדיות ולמונופול תמידי ובלתי משתנה של העותרת 2, ציפיות היונקות מהוראות סעיפים 505160לחוק הבזק, ספק הוא אם ניתן היה לראות בשינוי החוק השפעה ישירה ומהותית על תנאי עבודתם. אולם ניתן להבין כי משנכזבה תוחלתם – המוטעית – של העובדים קינן בלבם חשש אמיתי כי שינוי החוק יפגע בדרך זו או אחרת בתנאי העבודה ( 502ה-ו).
(3) אף סעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, המגדיר "שביתה או השבתה בלתי מוגנת", מביא למסקנה באשר לאופייה של השביתה דנן ולסיווגה הנכון: סעיף זה מבקש להבטיח אספקתם הסדירה של השירותים הציבוריים החיוניים. אשר-על-כן, בקובעו חריג לשביתה "הבלתי מוגנת", מוכן המחוקק להכיר בשביתה המעין-פוליטית בלבד, זו המחאתית, ולהגן עליה בגבולותיה הצרים ( 502ז- 503ה).
(4) בנסיבות דנן, משלבשה מחאתם של המשיבים 4דמות של שביתה כללית מתמשכת, נמצא שהיא חרגה משמעותית בהיקפה וביעדיה משביתה מעין-פוליטית והיא הייתה לשביתה פוליטית. משום כך היא בלתי לגיטימית ואינה מוגנת ( 503ה).
(5) (אליבא דשופט צ' א' טל): שביתה שאינה שביתה כלכלית נגד מעבידשבאמצעותה מבקשת קבוצת עובדים להכניע את הגוף המחוקק באמצעים כוחניים, פוגעת באושיות הדמוקרטיה. את השאלה, אם זכות השביתה מעוגנת כיום בחוק יסוד, יש להשאיר בצריך עיון ( 507ו-ז).
ח. (1) סוגיית "השביתה הפוליטית" מעלה שאלות הנוגעות בשורשי משפט העבודה הקיבוצי, ועם זאת, רבים בה העמימות וחוסר הבהירות. הפסיקה בנדון מועטה היא ומתייחסת לנסיבות מיוחדות של מקרה זה או אחר ( 504א-ב).
(2) משמתקיימת מחלוקת מהותית, ממשית, בסוגיה שהיא חדשנית, רבת פנים ובעלת תחולה כללית, ראוי שההלכה המחייבת תיקבע בבג"צ ( 504ב-ג).

(3) בנסיבות דנן, נסבה השביתה על מדיניות סוציו-כלכלית גלובאלית שבסיסה פתיחת המשק הישראלי לתחרות ולהפרטה. מדיניות זו לגיטימית היא ורצויה; אין היא עולה כדי התערבות ישירה בחופש המשא ומתן או בתנאי העבודה של העובדים ונאמנה היא לטובת הציבור בכללותו ( 504ו-ז).

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה